זכרונות מילדותי בביסטריצה (4)

כדורגל ונוסטלגיה

1

עוד בימיי ה'חיידר' התחלתי לשחק כדורגל ואם אני לא טועה זה קרה בערך שהייתי בן שבע. בחדר הלימוד הייתי מקשיב למלמד אבל בחוץ, בחצר בית הכנסת הגדול, הייתי רץ ומשחק פעם כחלוץ ופעם אחרת כשוער. פעם, שכבר גדלתי קצת, שיחקתי עם חבריי כדורגל והייתי כל כך שקוע במשחק שלא ראיתי איך המלמד מתקרב ובא כדי לקרוא לנו לחזור לספסלי הלימוד. מרוב שהסתכלתי רק על הכדור, נתתי מכה חזקה לכדור לכיוון השער. אבל, הכדור במקום שיכנס לשער, עף אל כובעו של המלמד והעיף אותו מעל ראשו. 'אוי וועי', איזו טעות עשיתי, במיוחד הבנתי זאת אחרי שנענשתי כמו שהיו מענישים אז ילדים סוררים ב'חיידר'. המלמד הכין את סרגל העץ ואני הושטתי את האצבעות ו'זכיתי' בעשר המכות של הסרגל על האצבעות המקובצות. אזכור ל'עולמים' את הרגע המכונן הזה.

חצר בית הכנסת הגדול בביסטריצה

מבנה ה'חיידר' בחצר בית הכנסת הגדול

2

עברו עוד כמה שנים ומ'שחקן' כדורגל בחצר בית הכנסת הפכתי להיות 'קיביצער' (מתבונן מהצד - ביידיש), שרק הולך לראות את המשחקים של קבוצת העיר 'גלוריה' ביסטריצה. בימי גדולתה, הקבוצה הזאת, הצליחה לעלות לליגה בכירה יותר ולהתחרות עם קבוצות כמו 'סטיאוה' (Steaua) בוקרסט, 'אוניברסיטאטיה' (Universitatea) קראיובה ובמיוחד עם 'צ'ה.פה.רה.' (CFR) קלוז. כמו כן, אני זוכר שחקן של 'גלוריה' בשם פיריקא (Firica) שאהדתי במיוחד כי נפגשתי איתו פעם בקואופרטיבה 'אוניריאה' (Unirea), איפה שאבי לזר ז"ל היה אחראי על הסנדלריה. Firica היה מביא לתיקון את נעלי הכדורגל של שחקני 'גלוריה' והיה יושב עם אבי ומספר סיפורים על קבצתו. את Firica אני זוכר היטב, כבחור גוץ ולא גבוה במיוחד אך זריז כמו 'שד' שהיה מכניס לא מעט 'גולים' של קבוצתו לשער היריב. משחקי הכדורגל נערכו באיצטדיון העירוני שממוקם בגן (Parc) הגדול של ביסטריצה ויתכן גם שהשם Firica שאני זוכר כל כך טוב היה בסופו של דבר רק כינוי.

הגן (Parc) הגדול בביסטריצה

מבט על מגרשי הטניס שבאיצטדיון של ביסטריצה

מבט על מגרש הכדורגל של האיצטדיון העירוני

-כתב וערך יוסי אבני-

זכרונות מילדותי בביסטריצה (3)

מירוץ אופנועים

אחד הדברים שריגשו אותי בימי ילדותי בביסטריצה היה מירוץ האופנועים שנערך בשדרת רפובליצי' (Bulevardul Republicii). אנוכי וחבריי מבית הספר המעורב ביחד עם חבריי מה'חיידר' היינו סורקים את האופנועים שהיו משתתפים במירוץ. תמיד אהבתי לבדוק מקרוב את האופנועים שנראו לי ענקיים ובלתי ניתנים להשגה על ידי ילדים סקרנים כמונו. במיוחד אני נזכר באופנוע הצי'כי גי'אוה (Jawa) בעל מנוע עם נפח של 350 סמ"ק, שהיה שייך לאדם שעבד בדואר בשם Gotea  והיה המתחרה מביסטריצה.המתחרה השני היה מטארגו מורש, בעל הכינוי 'השמן' (Grasu) כי היה בעל הופעה מרשימה והיה לו אופנוע Triumph עם מנוע של 250 סמ"ק. האופנוען הזה, היה יושב על האופנוע כך שהיווה ביחד עם הכלי, גוף אחד ש'טס' במהירות עצומה על השדרה. הנסיעה הייתה מתחילה בתחילת השדרה איפה שהיום הכיכר פטרו ררש (Petru Raresh) ובחלק האחרון שלה האופנועים היו מסתובבים עד לסיום המירוץ. בדרך כלל, המירוץ היה מסתיים לאחר כשלושים סיבובים סביב השדרה והמנצח בכמה מירוצים היה 'השמן' (Grasu) למרות שהאופנוע שלו היה רק עם מנוע של 250 סמ"ק (תודה לאלחנן רוסטוקר ולוילי שרף על העדכון).

 תמונה של אופנוע Jawa 350 (דוגמא) הדומה לאופנוע של Gotea מביסטריצה  (מקור התמונה הנו Wikipedia

Source: Own work, Author: Stahlocher)

תמונה של אופנוע Triumph (דוגמא) הדומה לאופנוע של Grasu מקלוז' (מקור התמונה הנו (Wikipedia- Source: 1955 Triumph T15 Terrier,  Location: Coventry, Transport Museum

תמונה משנת 2012 שצולמה ב- Bulevardul Republicii

-כתב וערך יוסי אבני-

זכרונות מילדותי בביסטריצה (2)

איך הצלחתי להכנס לתיכון

הגעתי לשנה האחרונה שלי בעממי של בית הספר המעורב שבשדרת רפובליצי' (Bulevardul Republicii). הימים של בית הספר התחלקו באופן שווה בין לימודי בוקר כלליים של מטמטיקה, היסטוריה, ספרות רומנית והשפות רוסית וגרמנית, לבין לימודי יהדות ב'חיידר' של המלמד ברנשטיין שכללו חומשי תורה, קצת תלמוד והרבה כדורגל בחצר בית הכנסת הגדול. כאשר הגיעה השנה האחרונה של העממי, התחלתי להתכונן למבחני הקבלה לתיכון במתכונת תחרותית (Concurs) בה התלמידים מתמודדים על כל מקום של כיתת התיכון הראשונה, כיתה ח'.במבחני הקבלה, ההתרגשות הייתה גדולה ואני כמו רוב הילדים היהודים עשינו אותם על הצד הטוב ביותר. אבל, והאבל היה גדול כמו בנין בית הספר, ראינו בעיניים קלות ועצובת, ביחד עם רוב אלה שהוריהם נרשמו לעליה לישראל, שלא הופענו על לוח המודעות היכן שהוצגו רשימות התלמידים שהתקבלו לתיכון. האכזבה הייתה גדולה, אך גם היה אור קטן ומהבהב בקצה המנהרה, שנתן לי קצת תקווה. המחנכת שלי כיוונה אותי לקורס הכנה שנערך בקיץ לילדים שלא התקבלו לתיכון. בקורס ההכנה הקייצי אני זוכר את אולטיאנו 'הזקן' (Olteanu cel batrin) אשר עשה מאמצים עילאים לחזור על כל המטמטיקה של העממי. המורה אולטיאנו (Profesorul Olteanu) היה מסוג האנשים שנתן מעצמו, עם כל הלב והנשמה, ודאג שאני כתלמידו אצליח להכנס לתיכון. בזכותו לא עשיתי אפילו שגיאה אחת קטנה במבחן החוזר של סוף חודש אוגוסט ואז לא הייתה לועדה הבוחנת במה להתלות ונאלצה לאשר לי את העליה המיוחלת לתיכון המערוב של ביסטריצה (Liceul Mixt Bistrita).

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ 

עברו מאז יותר מ- 55 שנה ואנוכי כבר סבא. שיעורי המטמטיקה של אולטיאנו 'הזקן' עדיין טריים במוחי כאילו זה היה אתמול, ואני נותן שיעורים פרטיים, עם האהבה של סב,  במטמטיקה של עממי לנכדות הנהדרות שלי - הילה ותהל.

התיכון המעורב בשדרת רפובליצי'...

הכניסה לתיכון המשמש כיום כמכללה לאומית "Colegiul National Liviu Rebreanu"

-כתב וערך יוסי אבני-