היסטוריה של משפחתי ושל יהדות רומניה: טיול שורשים עם הילדים

ביום השני של טיול השורשים שלנו, סיירנו בעיר ביסטריצה ובקוליביצה בהן הייתי בילדותי בין השנים 1949 עד 1964 כשעלינו לישראל.

ביסטריצה-נסאוד

בבוקרו של יום השישי הזה, לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו כולנו, הורים וילדים, אל הבית הראשון בו גרנו כשעברנו בשנת 1949 מפרונדול ברגאולוי לביסטריצה ברחוב קרגיאלה מס. 11. דפקנו בשער ואיש צעיר ונחמד פתח לנו. לאחר שהסברתי לו את מטרת הביקור הרשה לנו להסתובב ולצלם בבית. הכרנו גם את אשתו והם סיפרו לנו שהבית נמכר לאחר מות אימם והם באו רק לעשות סידורים אחרונים לפני המסירה.

הבית בקרגיאלה 11 – מבט חיצוני

הבית בקרגיאלה 11 – מבט פנימי – מימין לשמאל, בעל הבית מר באוער, רעות, אנוכי, לילי, יניב ואלדד

הבית בקרגיאלה 11 – ליד השער מביפנים

מקרגיאלה 11 המשכנו בסיור והגענו לשדרה רפובליצי' היכן מצאנו, לשמחתי, את בית ספר התיכון 'ליביו רבריאנו' בו למדתי, פתוח. נכנסנו והצטלמנו בכניסה וגם נכנסתי למשרדה של סגנית המנהלת, מורה לפילוסופיה, אשר כיוונה אותנו ואישרה לנו לסייר במסדרונות התיכון. היחס שקיבלנו היה נפלא, ביקרנו באולם ההרצאות המרכזי, בו המנהלים והמורים של תקופתי כתלמיד, הורידו לי וליתר חבריי היהודים את עניבת הצופים, כי הורינו נרשמו לעלות לארץ. היום כישראלי וגם כי למדתי 10 שנים בבית הספר, יכולתי להסתכל בגובה העיניים אל האזרחים הרומנים כאזרח סוג א של מדינת ישראל וזאת הרגשה מאד טובה, במיוחד כי בעבר, שעוד הייתי ילד ברומניה, הרגשתי כאזרח סוג ב. בהמשך הסיור ביקרנו גם באחת הכיתות שנראתה גם כיום כמו זאת שבה למדתי כשהייתי בכיתה י'. יצאנו גם אל החצר האחורית של מתחם בית הספר היכן פגשנו את מנכ"לית של כל הקומפלקס החינוכי, גב' גלאצן. היא סיפרה שלפני משרת הניהול, הייתה מורה למחשבים ולתקשורת וציינה לפנינו את ההישגים הלימודיים העכשיוים של תלמידי התיכון שאפילו זכו שלוש פעמים במקום ראשון באירופה בתחרויות ידע בתחום האינפורמטיקה (תקשורת).

בשדרה 'רפובליצי' בחזית התיכון

בכניסה לתיכון

באולם המרכזי-רעות מצלמת

ליד הבמה באולם המרכזי

תערוכה במסדרון

באחת הכיתות עם לילי שחזרה לרגע להיות המורה לאנגלית

אנחנו עם אחד המורים וסגנית המנהלת בחצר האחורית

עזבתי את התיכון כשמלווה אותי הרגשה טובה שהצלחתי לבקר שם והמשכנו בסיור השורשים למקום השני בו גרנו בין השנים 1960 עד 1962 ברחוב טיטולסקו מס. 8. הבית בו גרנו הפך להיות, אחרי שיפוצו, לבית תרבות בחסות עיריית ביסטריצה. הבית היה סגור, אבל מעל השער, הראיתי לילדיי, יניב, אלדד ורעות, סמל של גילדת הקצבים שבימי הביניים הבית היה שייך להם. על הסמל אפשר לראות ראש של שור שבצדדיו שני אריות ומתחתיו גרזן וסכין קצבים.

בדרך לרחוב טיטולסקו התרשמנו מהמגדל המפורסם של הכנסיה האוונגלית שבכיכר המרכזית של העיר

במבנה היסטורי מתקופת ימי הביניים הנקרא Sub-Galete

רחוב טיטולסקו שנקרא בעבר רחוב ההונגרים

הבית שברחוב טיטולסקו מס' 8 והנקרא כיום Casa cu Lei

משם המשכנו דרך רחוב דורניי לבית הכנסת הגדול שהיה פתוח ומקבל אורחים ומולו אנדרטה לזכר יהודי ביסטריצה שנרצחו בשואה.ביקרנו בחצר בית הכנסת בבית ששכרו הוריי בין השנים 1962 ו-1964 לפני העליה לארץ.

רחוב דורניי – מבט כללי

השלט של רחוב 'דורניי'

כיכר 'אוניריה' בדרך לבית הכנסת הגדול

בית הכנסת הגדול – מבט מבחוץ

בכניסה של בית הכנסת הגדול

אנדרטת הזיכרון והמבנה שהיה בעבר בית הרב שפיץ-הרב הראשי של ביסטריצה

ליד מוצגים של יודייקה

בתוך בית הכנסת

ההקדשה שרשמתי בבית הכנסת הגדול-בתרגום חופשי "הגעתי לכאן עם אשתי לילי והילדים שלנו, יניב אלדד ורעות וביקרנו בבית הכנסת הגדול של ביסטריצה לזכר ההורים שלי, אמי ואבי אשר חיו בביסטריצה עד שנת 1964. אני מודה לכם על הטיפול המיוחד שנעשה עבור בית הכנסת. יוסי דימנטשטיין אבני"

צילום משפחתי שברקע אנדרטת הזיכרון ובית הרב...

רעות על רקע הבית בחצר בית הכנסת הגדול, בו גרנו לפני העליה לארץ

אנחנו עם גב' לזר ליד הבית בחצר בית הכנסת הגדול

למרות שכבר הרגשנו עייפות מסוימת, נסענו כ-40 ק"מ עד לאגם קוליביצה המרשים, דרך כפר הולדתי Prundul Bargaului (Borgoprund בהונגרית) הממוקם ליד הרי Bargau. בקוליביצה הוקסמנו מהאגם המיוחד במינו וסעדנו את ליבנו במסעדת פישרמנס תוך התפאלות מהנוף הנהדר שכלל מבט מרחוק על הרי בורגאו עם הקצוות המושלגים.