תקופת מלחמת העולם השניה
בתקופת מלחמת העולם השניה, אמם של לילי ומוני, בלה, נאלצה להתמודד עם דיכוי קשה של יהודי הכפר קולונשטי שגורשו מכפרם בו חיו במשך דורות. זה קרה בשנת 1942, כאשר ראש הכפר פנה לסבא סולומון שכדאי לו ולמשפחתו לעזוב את הכפר כיוון שהגרמנים מתקרבים והאנטישמים יעשו פוגרום ביהודים. סבא סולומון העמיס את כל הבית וביחד עם אשתו וילדיו יצאו לדרך לבקאו בליווי זי'נדרם רומני על מנת להגן עליהם ממתפרעים. בלה ואביה סולומון הלכו ברגל ליד העגלה מכיוון שלא היה מקום. בעגלה הועמסו המטלטלין של הבית ובצפיפות נוראית התמקמו גם נתן, יהודית, לייזר, ינטה, אברם ומינה. לייבו, שהיה האח הגדול, עבר לבקאו לפני כמה זמן והתיישב בעיר המחוז. באותה תקופה המשפחה חייה בתנאים מאד קשים והיו נתונים למגבלות עוצר רבות והרגישו המון פחד ואימה מהגרמנים הכובשים ומהרומנים המתפרעים ששיתפו פעולה עם הכובש. סבא סולומון קיבל בצורה קשה ביותר את המצב הקיים בעיר באותה תקופה ונפטר מצער. סבתא רשלה, חייה אצל בלה בבית אחרי שהתחתנה עם דוד ויסמן. רשלה נפטרה בפסח של שנת 1962 כאשר לילי הייתה בת 12 ומוני היה בן 4. עוד בתקופת המלחמה, בלה חויבה לעבוד בבית החולים העירוני ללא שכר. אחרי המלחמה בלה התחתנה עם דוד ויסמן מפרינציה והם הביאו לעולם שני ילדים - לילי שנולדה בשנת 1950 ומוני שנולד בשנת 1958.
מפת מחוז בקאו עם בירת המחוז Bacau, הכפרים Colonesti ו- Parincea...
ספר הלידות בעיריית קולונשטי פתוח באעמוד בו דווח על לידתה של Haim Beila, אמם של לילי ומוני (צילום מטיול שורשים - אוגוסט 2012)
בית בקולונשטי באזור בו היה פעם הבית של משפחת חיים... (צילום מטיול שורשים - אוגוסט 2012)
בית נוסף כמו ביתם של משפחת חיים בקולונשטי... (צילום מטיול שורשים - אוגוסט 2012)
הקבר של סבא של לילי ומוני בבית הקברות של בקאו ... (צילום מטיול שורשים - אוגוסט 2012)
הקבר של סבתא של לילי ומוני בבית הקברות של בקאו... (צילום מטיול שורשים - אוגוסט 2012)
לילי ואשתו של מוני, עידית בפרינציה... (צילום מטיול שורשים - אוגוסט 2012)
הילדות בבקאו
לילי ומוני גדלו בבית שפנה לשדרת RPR הנקראת כיום Bulevardul Unirii. לילי גדלה והתחברה עם בתם של שכניהם הרומנים, מימי מיטרויו. ביחד היו הולכות לבית הכנסת בתקופת החגים ואפילו היו מבקרות ביחד בכנסיה כאשר נערכו שם חתונות. הבנות שיחקו, למדו ועשו שיעורים ביחד עד תחילת כיתה ז'. לילי גם למדה שיעורים פרטיים בעברית, בצרפתית ואפילו למדה לנגן בכינור. הניגון בכינור לא משך אותה במיוחד, אך בכל זאת הצליחה לנגן את מנגינת השיר Onesti, Onesti. היא השמיעה את המנגינה הזאת בכינוס משפחתי עם הדודים והדודות שהתכנסו במטרה הזאת אצל משפחת ויסמן. התוצאה לא הייתה מזהירה, אך בכל זאת בסיום היו מחיאות כפיים סוערות. בבית הספר מס. 1, עוד שהייתה בכיתה ו', לילי השתתפה בקבוצת הכדור-עף. היא גם השתתפה בקבוצת ריקודי עם והיה לה כפרטנר, בן כיתתה בשם אנדראי. עם אביה, היא הייתה מוכרת בבסטה שהאבא היה פותח בשוק, מטעם חנות הבדים אותה הוא ניהל ביתר ימי השנה. זה היה קורה פעם בשנה ביריד העירוני של בקאו. לאחר הולדת אחיה, מוני, לילי סרגה לו חליפה אותה גם הציגו בבית הספר כדוגמא של סריגה. כמו כן, הייתה הולכת עם אביה לאופרות ואופרטות כגון 'הספר מסביליה', 'אוטלו' ועוד. עם אמא הייתה הולכת למרחצאות בעיר וגם מבקרות ביחד את משפחות הדודות והדודים. בחצר שלהם היה גם בית גדול ויפה איפה הייתה גרה המשפחה של אירינה בת פינקו גרשון. לילי הייתה נוהגת ללכת ביחד עם אירינה לשוק על מנת למכור את הגבינות שאבא שלה היה מייצר מעדר הכבשים הגדול שהיה ברשותו. באותה תקופה לילי הייתה משחקת הרבה עם עוד חברה בשם לידיה ויגדר וגם עם הרומניה מימי. שלושת החברות היו מטפסות על עץ תות גבוה מאד והיו טועמות ואוכלות מפירות העץ. פעם, לילי נסעה לחופשה עם ההורים לקונסטנצה, עיר חוף של הים השחור, איפה שטה באוניה בפעם ראשונה בחייה וההתרגשות הייתה גדולה.
גם אני מבקאו יליד 1948 ב 1964 עליתי עם ההורים לישראל
השבמחקבית הכנסת שתמונתו הוצג, מוכר לי כי שם חגגתי את הבר מצווה
אנחנו גרנו ברחוב Alexandru cel bun בבקאו, למדתי בתיכון מספר 3
היום אני גר בהרצליה ויש לי 3 ילדים ו שישה נכדים
למשה. תודה על תגובתך והתייחסותך
מחקגם אני נולדתי בבקאו ב 1947 למדתי בתיכון מספר 3 עם וטבו מוריץ. הינו 12 יהודים בכיתה והכיתה היתה מצתינת בכל איזור בקאו.
השבמחקעליתי ארצה ב-64 עם ההורים וגרנו ברמלה.
היום אני גר בראש העין בשכונה של גימלאי צה"ל ויש לי 2 ילדים ו6 נכדים.
סורין סולומון
לישראל. אני מודה לך שמצאת עניין בבלוג.
מחק