שורשים משפחתיים - יוסי (דימנטשטיין) אבני (4)

אבי לזר - בעל מקצוע ואב למשפחתו

לאחר סיום תקופת החניכות אצל המייסטר (המומחה) בבקליאן (Beclean jud. Bistrita-Nasaud), הסנדלר המקצועי לזר, התחיל לעבוד בבית מלאכה מסודר כדי לבסס את הידע שלו ולהוסיף לניסיונו המקצועי. מהמשכורת הראשונה שלו קנה לעצמו חליפה כחולה יפה וכמובן בשעות הפנאי התחיל לבלות כמו כל בחור צעיר בסביבה וגם הכיר בנות יהודיות שגרו באיזור.

החליפה הראשונה של לזר

לזר (ראשון משמאל בשורה התחתונה) וחברים בתחלת הדרך המקצועית שלו

בין כל הבנות היהודיות שהכיר, לזר בחר בנערה יהודיה נחמדה בשם ארז'י (Erzsy) מכפר קרוב שבמחוז ביסטריצה-נסאוד. בתחילת שנות ה-30 במאה הקודמת, התחילו לצאת ולבלות ביחד. היא מאד מצאה חן בעיניו ולכן התחתן איתה. בכסף שחסך קנה בית עם יציאה לכביש הראשי בכפר גדול, בורגופרונד (ברומנית Prundul Bargaului jud. Somes). בחדר הקדמי של ביתו הקים סנדלריה ובכך חלומו התגשם. הוא בעל בית מלאכה עצמאי שיכול לייצר נעליים יפיפיות לנשים, גברים וילדים שגרים בכפרי הסביבה ואפילו בעיר הקרובה.

ארז'י (אשתו הראשונה) ולזר

לארז'י ולזר נולד בן שקראו לו משה, על שמו של סבא של לזר, משה דימנטשטיין מנושני. חשוב לציין שבמשפחת דימנטשטיין, השם משה היה נפוץ, כי בדורות הקודמים, כמעט לכל בן  בכור קראו משה. הבית גדל והתרחב עד שהפך לבית מלאכה מרכזי לנעליים בכפר.

 תמונה עכשיוית של בורגופרונד   

 משה, הבן, במדי בית ספר

לזר ומשה בגן הפרחים          

לזר ומשפחת דימנטשטיין במלחמת העולם השניה

בשנים 1939 ו- 1940 התקרבו זמנים קשים ליהודים באירופה בכלל וליהודי טרנסילבניה בפרט. בשנים אלה, לזר אולץ, כמו יהודים אחרים בין הגלאים 20 עד 50, ללכת לפלוגות העבודה המסונפות לצבא ההונגרי. אשתו ובנו הצעיר נשארו לבד בבית בבורגופרונד וחיו בחרדה מתמדת מה הולך להיות עתידם של היהודים בכפרים ובערים של טרנסילבניה. באחד מהמקרים בהם חזר לזר לביתו, שמע מבן משפחת שטרן הגר בעיר דז' (ברומנית Dej),שהופיעה בעיתון הודעה על מותו של דודו בלונדון, שאול דוד שטרן, אחיה של  ברטה אמו של לזר. הדוד השאיר ירושה מכובדת לכל בני משפחת דימנטשטיין. אומנם היו אז ימי מלחמה נוראים, אך בני אדם ניסו לחיות את החיים שלהם ואפילו אז הודעה על קבלת ירושה, שהשאיר דוד, ניחמה במקצת את בני משפחת דימנטשטיין. כאן, אפתח סוגריים ואספר בקצרה את קורות חייו של הדוד, דוד שאול שטרן, ורק לאחר מכן אחזור שוב לספר על קורות משפחת דימנטשטיין בתקופת המלחמה.

קורות הדוד של לזר - דוד שאול שטרן

בתחילת המאה הקודמת שלזר הקטן היה בסך הכל בן 4 או 5, שמע סיפור מפיו של אבא שלו, שעיה על אחיה של אמו ברטה, דוד שאול שטרן. דוד שאול, אולץ על ידי משפחתו להתחתן בניגוד לרצונו. יום אחד, לפני שנולד לזר, עזב את אשתו ללא ידיעת אף אחד חוץ מאשר של שעיה הגיס ואחותו ברטה, וברח ללונדון הרחוקה. משם, מרחוק הוא שלח מכתבים לשעיה (כי ברטה ז"ל נפטרה בינתיים) ובמכתבים סיפר על קורותיו בלונדון. למרות שהשאיר אישה עגונה בטרנסילבניה, הוא התחתן שוב בלונדון עם אישה עשירה מאד ומבוגרת ממנו, בעלת בית חרושת ובתים למכביר. במשך השנים שלאחר מכן, לא נולדו להם כלל ילדים ולכן בצוואתו, שהשאיר אצל עורך דין בלונדון, הוא הוריש את כל הבתים ובית החרושת שהשאירה לו אשתו בלונדון רק למשפחת דימנטשטיין כי רק בן משפחה זו (שעיה) עזר לו והיה בקשר איתו. העורך דין הלונדוני פרסם הודעה בעיתון 'מוניטורול אופיציאל' (ברומנית Monitorul Oficial) בה הודיעו שמחפשים את בני משפחת דימנטשטיין על מנת להעביר אליהם את הירושה. התנאי היה שיביאו הוכחה שהוא דודם וההוכחה הייתה צריכה להיות הדף בו רשומים הלידות בכפר סס-פליאק (ברומנית Sas-Feleac). לזר ביחד עם בן משפחת שטרן מדז' נסעו לכפר אך לא הצליחו למצאו את הדף הנדון כי הוא כבר היה קרוע מתוך ספר הלידות ונעלם ללא עקבות. לזר נאלץ שוב לחזור לפלוגת העבודה ולמלחמה הנוראית כך שסיפור הירושה נשאר תלוי באויר ללא פתרון עד עצם היום הזה.

יהודים בפלוגות העבודה הנוראיות של הצבא ההונגרי

לזר ומשפחת דימנטשטיין במלחמת העולם השניה (המשך)

בשנת 1944, מצב יהודי צפון טרנסילבניה החמיר כאשר ז'ינדרמים הונגרים הורטיסטים ועוזריהם מבין האזרחים ההונגרים האנטישמיים התחילו לאסוף את היהודים בגטאות כמעט ללא שום אמצעיי מחייה מינימליים. באחד מהגטאות האלה, בעיר דז', נלקחו גם ארז'י ובנה משה (לזר עדיין היה בפלוגת העבודה) לגטו. באותם שנים עיר המחוז סומש הייתה דז' וברגופרונד היה כלול במחוז הזה. יהודי הכפרים ושל העיר דז' נאספו בגטו הנוראי החל מ- 3 מאי 1944..

מפת מחוז סומש ועיר המחוז דז'

גטו דז' היה אחד הגרועים  ביותר שבצפון טרנסילבניה וכנראה שכל משפחתו של לזר (ללא שעיה ז"ל שנפטר לפני המלחמה) נשלחה לגטו. הנציגים הרשמיים ההונגרים היו בין האנטישמים הגדולים והנוראים בחבל ארץ זה. הגטו הוקם בתוך יער בשם בונגור במרחק של כ- 3 ק"מ מהעיר. בשיא היו בגטו כ- 7800 יהודים שהתקבצו והצטופפו ביחד לאחר שעברו אליו מדז', בקליאן, קיוקיש (Chiochis), גרלה (Gherla), איליאנדה (Ileanda), לאפוש (Lapus) ובורגופרונד. 'בעלי המזל' התאחסנו בצריפים ארעיים וכל היתר באוהלים שהוקמו על ידם ואפילו חיו תחת כיפת השמיים. לפני העברת היהודים ליער בונגור, אספו אותם בתוך העיר ועשו עליהם חיפוש והחרימו את כל דברי הערך שהיהודים שמרו על גופם כגון: מטבעות כסף וזהב, תכשיטים ועוד פריטים אישיים בעלי ערך רגשי.

הגטו היה מגודר מסביב עם גדר תיל דוקרנית כדי למנוע את בריחתם של היהודים.

גדר דוקרנית

על גטו דז' שמרו 40 ז'ינדרמים הונגרים הורטיסטים מזלאו (Zalau). התנאים הסניטריים בגטו היו מחפירים. כמו כן, אספקת האוכל הייתה מאד מצומצמת ודלה והאמצעים הבסיסיים לחיי אישה, איש, ילד ואפילו תינוק כמעט ולא היו קיימים. הגטו פונה בין 28 למאי ועד 8 ליוני 1944 על ידי כך ש- 7674 יהודים הוגלו בשלושה משלוחים למחנה המוות הידוע לשימצה - אושוויץ - בירקנאו. רק תשעה מבני משפחת הרב מאיליאנדה הצליחו לברוח מהגטו ולעבור את הגבול לטרנסילבניה הדרומית שהייתה שייכת לרומניה.

בית הכנסת של דז'

בני דימנטשטיין שחיו עדיין בנושני ( שרה, רוזליה, ז'יני, שיינדל, סידי ושלושת אחיה הקטנים ובינהם ארנו-הקרוי משה בתמונה ושנולד ב- 1927) , הועברו לגטו דז'. מהגטו הם הוגלו ישירות לאושוויץ-בירקנאו ונרצחו באופן מיידי (פרט לסידי) עם הגעתם (יהיה זכרם ברוך). עוד קודם לכן, נאספו גם יהודי העיר הגדולה קלוז' (Cluj-Napoca) ובינהם ברטה (הבת של שרה) האחות התאומה של סידי בת ה- 23 אשר ביחד עם דודה אדולף ודודתה בלה נשלחה גם לאושוויץ-בירקנאו. באחד הימים במחנה הנוראי הזה, כאשר נערך מסדר בוקר במחנה הנשים ולמרות שלכל הנשים ראשיהן היו מגולחים, ראתה ברטה אישה צעירה אחת שדמתה לאחותה התאומה, סידי. היא עשתה לה סימנים  בידה שהוסתרו מהשומרות. עד שהבינה שזאת באמת אחותה התאומה, הן שוב הופרדו, היא ימינה לעבודה ואחותה שמאלה למוות. אך קרא נס, והקאפו של הבלוק, איפה רוכזו הנשים שנועדו לעבודה, ספרה את נשות הבלוק ואמרה שחסרה לה אישה אחת לעבודה. הקאפו נגשה לבלוק הנשים שנועדו למוות וביקשה אישה נוספת לעבודה. אז גם צורפה סידי לבלוק הנשים שנועדו לעבודה ושבינהן הייתה גם אחותה התאומה, ברטה. כך המשיכו ביחד שתי התאומות לתמוך אחת בשנייה עד ששרדו את המחנה הנוראי וזכו להשתחרר בשנת 1945. בלה (ז"ל) נרצחה גם היא במחנה אך בעלה אדולף והאחים התאומים אברהם וליאופולד הצליחו גם כן לשרוד.

מבט נוסף על משפחת דימנטשטיין שצולמה לפני המלחמה והשואה

  

בזמן שבני דימנטשטיין סבלו ונרצחו באושוויץ-בירקנאו (ז"ל) לזר סבל קשות בפלוגת עבודה המסונפת לצבא ההונגרי. המקצוע שלו כסנדלר הציל במקרים רבים את חייו. באותם ימים קשים של מלחמה, בפלוגת העבודה, הוא היה לבוש בסחבות שהיה מתקן כל הזמן וכן נעל זוג אחד של נעליים בלויים שגם היה מתקן מדי יום. הוא גם היה מתקן את נעלי הכפריים במקומות שעבר עם סוסי הצבא ההונגרי שהיו בטיפולו. יום אחד, בשלג ובקור של חורף 1943, רב עם חברו לעבודת הפרך על דבר פעוט. התחילה הפצצה פתאומית וכתוצאה מכך הסוסים שהיו בטיפולו, אחד גבוה והשני נמוך, רצו לכל עבר. לזר ניסה לעצור בעדם, אך בלי לשים לב,נכנס עם ראשו לתוך עמוד חשמל וראה כוכבים. חברו במקום לדאוג ולעזור אמר בגלל הויכוח שהיה להם 'מגיע לך!'. הסיפור הקטן הזה מראה עד כמה לזר וחברו נצמדו לחיים הרגילים שאפילו בגהנום. איפה שחיו, היחס בין חברים היה נורמלי לחלוטין שכלל אפילו מריבות קטנות כאלה. לזר, עם כל הקשיים הנוראים שסבל בפלוגת העבודה, שרד את המלחמה הקשה הזאת וחזר בשנת 1945 לבורגופרונד, במחוז סומש ובחבל טרנסילבניה.

--- כתב וערך ---

- יוסי אבני -