מיומנו של מדריך ב'טכני' (שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת)

אני מדריך ב'טכני'

בתל השומר של אז עלינו על המשאיות השונות כל אחד לפי ההצבה שלו. אני הוצבתי כמדריך בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הנסיעה הייתה פחות ארוכה ממה שחשבתי וקבוצת מדריכים החדשה הגיעה ל'טכני'.

התחלתי להדריך חשמל זרם חילופין וזרם ישר בבית הספר יסודות שהכרתי עוד מקודם כשהייתי חניך. הכרתי כמובן את מפקד בית הספר את סרן יואל מירון ואת הרב סמל הפלוגתי המפורסם מזרחי. בפעם הראשונה שנכנסתי לכיתה הלב דפק חזק מהתרגשות וחשבתי איך אני הטוראי הראשון, עדיין בלי שרוך הדרכה, אתקבל על ידי החניכים. עברתי בשלום את 'טבילת האש' הראשונה, אבל הבנתי שאם אני רוצה להעביר בשלום את השיעורים בכיתה עלי להתכונן היטב, היטב לכל שיעור, ערב קודם ליום ההדרכה, תוך הכנת מערך שיעור מעודכן ביותר.

אחרי מספר חודשים נשלחתי לבית הספר להשתלמויות על מנת ללמוד פורמלית את רזי מקצוע ההדרכה ולסיים את קורס 'שיטות ההדרכה' בהתאם לדרישות ולזכות בתעודה רשמית של מדריך למקצועות החשמל וכן לזכות בסמל המובהק שמגדיר אותך כמדריך מקצועי, שרוך הדרכה השחור. החלק המרשים ביותר בקורס 'שיטות הדרכה' היה השיעור לדוגמא. לשיעור הזה שקבע אם אתה זכאי לקבל את תעודת המדריך התכוננתי מספר ימים. השיעור הועבר בנושא שבחרתי (מעגל ז"ח בסיסי) ובסוף הכיתה ישבו שני מדריכי הקורס מהפיקוח על ההדרכה ב'טכני'. ההתרגשות שלי הייתה גדולה אבל הצלחתי להעלים אותה מהרגע שכתבתי בגיר לבן על הלוח השחור את התאריך ואת שמי המלא (דימנטשטיין יוסף)בצד ימין למעלה של הלוח ובמרכזו את הנושא – מעגל ז"ח בסיסי. הקפדתי להתחיל ב'מבוא לז"ח' בתחילת השיעור וגם לא לדבר כשהפנים מופנות אל הלוח. בגוף השיעור השתמשתי בשקפים עשויים מפלסטיק שקוף עליהם ציירתי וצבעתי בצבעים מתאימים מספר דוגמאות של מעגלי זרם חילופין על מנת לאפשר לחניכים ללמוד ולהבין את עקרונות המעגלים האלה. תוך כדי השיעור שערך 50 דקות, הפעלתי את החניכים על ידי שאלות מכוונות וסיימתי את השיעור באמצעות סיכום מסודר יחד עם שתי שאלות לסיכום. השיעור זרם ללא הפרעות והצלחתי לעורר עניין אצל החניכים למרות הנושא שנחשב כיבש ולא מעניין. שני מדריכי הקורס מפיקוח ההדרכה, שיבחו אותי על השיעור וציינו במיוחד את השיטה ההדרכתית שהשתמשתי כדי להפוך את השיעור למעניין ביותר. כך בסופו של הקורס זכיתי בתעודה המיוחלת ובשרוך ההדרכה.

לאחר קורס 'שיטות הדרכה' חזרתי לפעילות שוטפת בשלב חשמל בבית ספר יסודות. באחד מימי השישי שזכורים לי ביותר, ועוד מאט תבינו למה, ערכתי לחניכים שלי מבחן אמריקאי שרוב התלמידים עברו אותו בהצלחה עם ציון מעל 60 מתוך מאה. לצערי הרב, שני חניכים קיבלו פחות מ-60 ועקב כך נאלצו להישאר ב'טכני' בשבת ולא לעלות לרכבת שנסעה דרומה, שהייתה עוצרת ליד שער הבסיס בשעה 12 בצהריים. הם נאלצו לעבור מבחן אמריקאי באותו הנושא אבל שונה מבחינת השאלות ואשר נקרא 'מבחן מועד ב '. אני נאלצתי לסיים את הסידורים האחרונים בבית הספר ולכן גם אני לא עליתי על הרכבת שהייתה עוצרת ליד 'הטכני'. כך בשעה יותר מאוחרת נסעתי לעיר התחתית של חיפה כדי שאתפוס את הרכבת האחרונה דרומה ולהספיק להגיע הביתה לאשדוד-ים. אבל באותו סוף שבוע כל התוכניות שלי השתבשו. בתחנת הרכבת בעיר התחתית עמדתי לקנות כרטיס והורדתי לרגע את הכובע הצבאי. בדיוק באותו הרגע הגיעו לשם שוטרים צבאיים שבצעו מבצע מלביש וכשראו אותי בלי הכובע ישר הכניסו אותי לרכבם והובילו אותי לכלא 6. 'ביליתי', לצערי, את אותו סוף שבוע בכלא עם כל המסדרים ועם הלבוש של הכלא אני הרב"ט והמדריך 'הגדול'. נשפטתי ומאחר וזאת הייתה העברה הראשונה שלי 'זכיתי' בעונש קל יחסית של 'אזהרה'. ביום א' חזרתי ל'טכני' עם החלטה שלעולם לא אגיע עוד פעם לכלא צבאי. למרות שחברים סיפרו שפעם הייתה קיימת אמרה ש'חייל שלא היה אף פעם בכלא צבאי הוא אינו חייל' ואינו יודע עד תום מה זה באמת צבא!? אבל כמו שכבר אמרתי, הלקח שלי היה אחר לחלוטין. היום אחרי הרבה מאד שנות שירות בצבא אני יכול לציין בפה מלא שקיימתי את ההבטחה הזאת לעצמי.

תעודת סיום קורס 'שיטות הדרכה' ב'טכני'

-כתב וערך יוסי אבני-