סקאי ימרה, אחד המהנדסים הראשונים בעל תואר דוקטור בפוליטכניקום של קלוז' (נכתב על ידי אנדריאה יוליקה סקאי גיצה ברומנית)
כשדפדפתי באלבום התמונות של אבא, סקאי ימרה, מצאתי:
לא מזמן צלצלו לאמה מהמחלקה האוניברסיטאית ובקשו תמונה של אבא. נאמר לה שמכינים פינה עם התמונות של המנהלים לשעבר של 'מחלקת האמצעים המכניים' של האוניברסיטה הטכנית של קלוז'. זאת הייתה פעם ראשונה, שאחרי שאבי הלך לעולמו, העזתי לדפדף באלבום התמונות המשפחתי. אבא עזב אותנו בפתאומיות, ביום שישי אחד, ויצא מהעולם הזה בצורה הכי דיסקרטית האפשרית, כפי שהוא גם חי, כאילו רצה להוריד ממשפחתו את עול הטיפול בחולה ורצה להגן עליה עד לרגע האחרון. הוא השאיר ריקנות ענקית אחריו אשר שורפת לנו את הנשמות עם געגוע שלא ניתן למחיקה אל האיש הכי אהוב שהיה ביננו. לכן היה מאד קשה לראות פעם נוספת את התמונות ולחפש את התמונה המתאימה. הנה תמונה שתפסה את אבא כמתלמד במפעל 'דרמטה' באמצע שנות ה- 30' עם הכובע של תיכוניסט. כאשר סבא שלי לא היה מסוגל יותר לשלם את המיסים לטובת הלימודים , אבא נאלץ לעזוב את התיכון 'בריציו' אחרי שלמד כבר ארבע שנים. הוא היה עצוב, כי חשב שכך נהרס חלומו להיות מהנדס. אבל המפעל 'דרמטה' הוכיח את עצמו בכך שנהיה בשבילו בית ספר לחיים ולשותפות אנושית. התמונות הקבוצתיות עם צעירים על אופניים בסביבות קלוז' מזכירות את תקופת הנערות שלו. הן קצת צהבהבות ודהויות וגם בעלות ערך רב, במיוחד כי הציל אותם מהרס וודאי, קנטור יושקה, חברו של אבא, אליו העביר אותם כשנשלח לעבודות פרך. בין התמונות האלה, נמצאו גם כאלה שהיו עם הדמויות של סבא וסבתא שנרצחו באושוויץ, כי אחרת לא היינו מכירים את פניהם, על ידי ועל ידי הבן שלי. אבא, בשנים של אחרי המלחמה, עם שפם ליד אמה או חברים. המבט החמור, עליו מזהים את הניסיון הטראגי שנצבר במחנות הנאצים מהם הוא ניצל, אושוויץ ובוכנוולד. אבל גם ראיתי על פניו את ההתלהבות של האדם שמאמין שהוא יכול לעבוד ולבנות עולם חדש, צודק יותר, עם הזדמנויות שוות לכל האנשים. אבא ואמה, אימי ושריקה, היו עם חיוכים כובשים בתקופת הלימוד באוניברסיטה. הנה גם תמונות נוספות מהחיים האוניברסיטאיים בלנינגרד. בסופו של דבר, כאשר היה בן 30, קיבל את ההזדמנות להיות מהנדס, תמורת עבודה יסודית על מנת לשחזר את הידע מהשנים שאבדו. באחת התמונות ראיתי אותו עם סרגל חישוב בידו, ליד חבר ללימודים בחדרם שבמעונות הסטודנטים. והנה עוד תמונה בה הוא מופיע לבוש בחליפה ועניבה ועם תעודת הסיום משנת 1954. מופיעות עוד תמונות משפחה מהים ומההרים, ליד חברי המחלקה האוניברסיטאית של קלוז' וגם ממכון באומן במוסקבה, היכן התמחה כדי לזכות בתואר הדוקטורט. משם הוא חזר בשנת 1960 כמהנדס הראשון עם תואר דוקטור בפוליטכניקום בקלוז'. הנה אנחנו שלושתנו שמחים וגאים בנסיעה הראשונה במכונית שלנו. הנה עוד כמה תמונות מההתכנסויות המדעיות, ליד מדענים אחרים או עם הסמן בידו המשמש אותו בזמן ההרצאה שנתן באולם חשוך למחצה וליד המקרן. תמונה בחדר העבודה: בכורסא, ליד שולחן הקפה, היכן היינו מתכנסים אחרי הצהריים כדי לדון על בעיות משפחתיות, היכן היה פוגש את הדוקטורנטים ומתייחס אליהם כילדים שלו, כשבחר להם את החומר לקריאה, ובדק את עבודותיהם המדעיות, על מנת לאפשר להם להצטיין. תמיד היה מציג את עצמו עם שם המשפחה ושמו בלבד-סקאי ימרה, מבלי להוסיף את תוארו ליד השם כדוקטור, מרצה וחבר הסגל האוניברסיטאי. האמרה שהוסיף לאחד הספרים שלו מאפיינת היטב את האופי שלו: "הספר הזה מוקדש לכל אלה שיודעים לשמוח בעקבות שמחתם של אחרים". היינו צריכים לבחור את התמונות אשר מייצגות הכי טוב את דמותו של אבא כדי לצרף אותן לכל המנהלים מהעבר של 'מחלקת האמצעים המכניים' בפוליטכניקום של קלוז'. הירושה התרבותית אשר השאיר למחלקתו האוניברסיטאית כוללת ספרים, מאמרים, המצאות במערכות השימושיות במעבדות המחלקה, אבל יותר מכל, הידע וההתנהלות שלו שהיוו דוגמא ומופת לכל אלה שהכירו אותו.
By The website of the Romanian University, Fair use, https://en.wikipedia.org/w/index.php?curid=15318088
כשדפדפתי באלבום התמונות של אבא, סקאי ימרה, מצאתי:
לא מזמן צלצלו לאמה מהמחלקה האוניברסיטאית ובקשו תמונה של אבא. נאמר לה שמכינים פינה עם התמונות של המנהלים לשעבר של 'מחלקת האמצעים המכניים' של האוניברסיטה הטכנית של קלוז'. זאת הייתה פעם ראשונה, שאחרי שאבי הלך לעולמו, העזתי לדפדף באלבום התמונות המשפחתי. אבא עזב אותנו בפתאומיות, ביום שישי אחד, ויצא מהעולם הזה בצורה הכי דיסקרטית האפשרית, כפי שהוא גם חי, כאילו רצה להוריד ממשפחתו את עול הטיפול בחולה ורצה להגן עליה עד לרגע האחרון. הוא השאיר ריקנות ענקית אחריו אשר שורפת לנו את הנשמות עם געגוע שלא ניתן למחיקה אל האיש הכי אהוב שהיה ביננו. לכן היה מאד קשה לראות פעם נוספת את התמונות ולחפש את התמונה המתאימה. הנה תמונה שתפסה את אבא כמתלמד במפעל 'דרמטה' באמצע שנות ה- 30' עם הכובע של תיכוניסט. כאשר סבא שלי לא היה מסוגל יותר לשלם את המיסים לטובת הלימודים , אבא נאלץ לעזוב את התיכון 'בריציו' אחרי שלמד כבר ארבע שנים. הוא היה עצוב, כי חשב שכך נהרס חלומו להיות מהנדס. אבל המפעל 'דרמטה' הוכיח את עצמו בכך שנהיה בשבילו בית ספר לחיים ולשותפות אנושית. התמונות הקבוצתיות עם צעירים על אופניים בסביבות קלוז' מזכירות את תקופת הנערות שלו. הן קצת צהבהבות ודהויות וגם בעלות ערך רב, במיוחד כי הציל אותם מהרס וודאי, קנטור יושקה, חברו של אבא, אליו העביר אותם כשנשלח לעבודות פרך. בין התמונות האלה, נמצאו גם כאלה שהיו עם הדמויות של סבא וסבתא שנרצחו באושוויץ, כי אחרת לא היינו מכירים את פניהם, על ידי ועל ידי הבן שלי. אבא, בשנים של אחרי המלחמה, עם שפם ליד אמה או חברים. המבט החמור, עליו מזהים את הניסיון הטראגי שנצבר במחנות הנאצים מהם הוא ניצל, אושוויץ ובוכנוולד. אבל גם ראיתי על פניו את ההתלהבות של האדם שמאמין שהוא יכול לעבוד ולבנות עולם חדש, צודק יותר, עם הזדמנויות שוות לכל האנשים. אבא ואמה, אימי ושריקה, היו עם חיוכים כובשים בתקופת הלימוד באוניברסיטה. הנה גם תמונות נוספות מהחיים האוניברסיטאיים בלנינגרד. בסופו של דבר, כאשר היה בן 30, קיבל את ההזדמנות להיות מהנדס, תמורת עבודה יסודית על מנת לשחזר את הידע מהשנים שאבדו. באחת התמונות ראיתי אותו עם סרגל חישוב בידו, ליד חבר ללימודים בחדרם שבמעונות הסטודנטים. והנה עוד תמונה בה הוא מופיע לבוש בחליפה ועניבה ועם תעודת הסיום משנת 1954. מופיעות עוד תמונות משפחה מהים ומההרים, ליד חברי המחלקה האוניברסיטאית של קלוז' וגם ממכון באומן במוסקבה, היכן התמחה כדי לזכות בתואר הדוקטורט. משם הוא חזר בשנת 1960 כמהנדס הראשון עם תואר דוקטור בפוליטכניקום בקלוז'. הנה אנחנו שלושתנו שמחים וגאים בנסיעה הראשונה במכונית שלנו. הנה עוד כמה תמונות מההתכנסויות המדעיות, ליד מדענים אחרים או עם הסמן בידו המשמש אותו בזמן ההרצאה שנתן באולם חשוך למחצה וליד המקרן. תמונה בחדר העבודה: בכורסא, ליד שולחן הקפה, היכן היינו מתכנסים אחרי הצהריים כדי לדון על בעיות משפחתיות, היכן היה פוגש את הדוקטורנטים ומתייחס אליהם כילדים שלו, כשבחר להם את החומר לקריאה, ובדק את עבודותיהם המדעיות, על מנת לאפשר להם להצטיין. תמיד היה מציג את עצמו עם שם המשפחה ושמו בלבד-סקאי ימרה, מבלי להוסיף את תוארו ליד השם כדוקטור, מרצה וחבר הסגל האוניברסיטאי. האמרה שהוסיף לאחד הספרים שלו מאפיינת היטב את האופי שלו: "הספר הזה מוקדש לכל אלה שיודעים לשמוח בעקבות שמחתם של אחרים". היינו צריכים לבחור את התמונות אשר מייצגות הכי טוב את דמותו של אבא כדי לצרף אותן לכל המנהלים מהעבר של 'מחלקת האמצעים המכניים' בפוליטכניקום של קלוז'. הירושה התרבותית אשר השאיר למחלקתו האוניברסיטאית כוללת ספרים, מאמרים, המצאות במערכות השימושיות במעבדות המחלקה, אבל יותר מכל, הידע וההתנהלות שלו שהיוו דוגמא ומופת לכל אלה שהכירו אותו.
-תרגם יוסי אבני-
