עץ הדובדבנים וערמת העצים לחורף
הייתי ילד שובב מאד מאז שאני זוכר את עצמי. איך שהקיץ הסתים עם ריח השדות ועם העצבות שמגיעה עם סיום החופשה, היינו משחקים בחצר הבית עד מאוחר בלילה, כי בקרוב היינו צריכים לחזור ללימודים. יום אחד, היה כבר סוף אוגוסט, ראיתי שעל עץ הדובדבנים שבחצר נשארו עוד כמה מהדובדבנים הלבנים, העסיסיים האלה. הדובדבנים כאילו עשו לי עיניים ואני לא יכולתי להתאפק מלעלות על העץ ולקטוף את הדובדבנים האחרונים שהיו על העץ. בלי פחד נתלתי על ענף והתקדמתי עוד ועוד כדי להגיע לכל הדובדבנים. אבל פתאום, מאמצע שום מקום, הענף נשבר ואני ילד כבר די גדול, הנכנס לכיתה השבעית, נפלתי כמו אבן. שברתי כמה אריחים והמשכתי בנפילה החופשית עד שנתקעתי בערמת העצים המסודרת שאבי הכין בעוד מועד לכבוד החורף הקר של ביסטריצה.
בחצר הבית, ברחוב "י. ל. קראגי'אלה", עץ הדובדבנים ומחסן העצים לחורף...
ביסטריצה, רחוב "י.ל. קראגי'אלה" - Bistrita, Strada I.L. Caragiale
