עברנו דירה
בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת ובעזרת הארגון היהודי המקומי, עברנו לגור בשכר דירה לרחוב ניקולאה טיטולסקו (Nicolae Titulescu) מס. 8. בית זה עבר כיום שיפוץ נרחב מטעם עיריית ביסטריצה. הבית משמש כיום כמרכז לאומנויות ונקרא 'הבית עם האריות' (Casa cu Lei). בתקופת ימי הביניים, המקום היה שייך לאיגוד הקצבים ומעל שער הכניסה לחצר התנוסס קישוט עם ראש של שור המוחזק על ידי שני אריות-הלוגו של איגוד הקצבים באותם הימים.
תמונת הבית ברחוב ניקולאה טיטולסקו מס. 8 - צולמה עם אחותי הלן וגיסי יעקוב
בטיול שורשים בשנת 2012
'הבית עם הארייות' כפי שמוצג היום אחרי השיפוץ (Casa cu Lei)
בשנתיים האחרונות שלנו בביסטריצה, לפני העליה לארץ, עברנו שוב דירה לבית קטן בחצר בית הכנסת הגדול של קהילת ביסטריצה. בחצר גרו אז עוד משפחות יהודיות כמונו, אשר רובן עזבו ועלו ארצה בערך בשנת 1964.
אשתי לילי וברקע בית הכנסת הגדול ולידו אחותי הלן וגיסי יעקוב
בטיול שורשים בשנת 2012
מבט על ארון הקודש של בית הכנסת הגדול בביסטריצה
הבית הקטן בו גרנו בחצר בית הכנסת הגדול (שימש בעבר כ'חיידר'
ללימוד עיקרי היהדות)
ללימוד עיקרי היהדות)
בילוי חופשות
כאשר היה מגיע הקיץ, אמא הייתה אורזת מזוודה וביחד עמי ואחותי, היינו נוסעים באוטובוס או ברכבת לעיר או לכפר נופש בהם היינו מתאחסנים אצל אנשים מקומיים כי מלון לא היה בהישג ידיינו.
אחת הערים המבוקשות ביותר הייתה ווטרא דורניי (Vatra Dornei) אליה היינו נוסעים בתחילת השבוע. אבא היה מצטרף גם, לקראת יום שישי, לבילוי השבת ביחד. אבא היה מביא איתו חלות ותרנגולת אחרי שהשוחט שחט אותה כדת וכדין. אמא הייתה מבשלת את ארוחת השבת וריח מרק העוף (supa de pui) ובשר עוף על האש (friptura) היה ממלא את כל הבית שלנו בנופש.
מעיין של מים מינרלים שהיה פעם ב'טירה' זו, בגן של ווטרא דורניי-
התמונה הנה מטיול שורשים בשנת 2012
תמונה עם אשתי לילי, אחותי הלן וגיסי יעקוב על חופו של
נחל במרכז ווטרא דורניי - טיול שורשים בשנת 2012
מקום נוסף שגם היה מקובל עלינו היה הכפר הציורי קוליביצה (Colibita) שליד אגם בהרים, צפונית מביסטריצה. באחד מימי הנופש בקוליביצה קרה לי מקרה לא נעים, כי בתור ילד שובב לא ישבתי רגע במקום אחד. אמי הביאה שמן בתוך כלי מזכוכית גדול הקרוי דמיג'יאן (damigeana). אני חשבתי בטעות שבכלי הזה אמא מחזיקה איזה משקה חריף משזיפים כמו צויקה (tuica) או פלינקה (palinka) שהיה מאד מקובל בסביבת ביסטריצה. אני, בלי לחשוב פעמיים ומבלי שאמא תרגיש, הרמתי את הדמיג'יאן ושתיתי את כל הנוזל. כאשר אמא תפסה מה שעשיתי, דאגה מאד, כי מי יודע מה יכול לקרות לילד ששתה מעל ליטר שמן. אפילו לא הספיקה לכעוס עלי כי הדאגה על מצב בריאותי העסיק אותה מאד, מאד יותר מיממה. אבל סוף טוב, הכל טוב. לי למעשה לא קרה שום דבר (אך על תנסו את זה בבית) אבל זה לימד אותי לבדוק היטב היטב מה אני שותה בכלל ואם אני שותה קצת משקה חריף זה רק ביום שישי לפני כניסת השבת או בחגיגות שלנו.
תמונת האגם בקוליביצה שבמחוז ביסטריצה-נאסאוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה