סוף, סוף נולדתי
נולדתי בתאריך 28/4/1947, כשנתיים אחרי סיום המלחמה. הוריי, אילונה ולזר הכינו לי ברית מילה למופת שכל יהודי בורגופרונד השתתפו. אף אחד אבל, לא שם לב איזו השקעה הוריי עשו. אם נעשה חשבון כמה עלו המאכלים, הסך הכל היה מגיע לכמה מיליוניי ליי (Lei) כי 1 קילו סוכר היה 1 מיליון, 1 קילו קמח לבן היה 1 מיליון וליטר שמן היה גם 1 מיליון ליי, כי באותן שנים האינפלציה אכלה כל חלקה טובה מכלכלת משקי הבית . בכפר בורגופרונד אבי לזר פתח מחדש את בית המלאכה שלו לנעליים והתחלנו לחיות ביחד חיים נורמליים של משפחה ביחד עם אמי אילונה ואנוכי.
2012 - אנוכי ואשתי לילי בטיול שורשים בבורגופרונד
2012 - תמונה מבורגופרונד עם דף בספר הלידות עם רישום הלידה שלי
הימים עברו וגדלתי להיות ילד שובב. יום אחד הגיעה אלינו דודתי חני מבוקרסט הרחוקה. אבי ואמי השאירו אותה כבייבי סיטר כדי להשגיח עליי כאשר הם יצאו קצת לבלות. אני, כמו כל שובב אמיתי, הסתתרתי במלונה של הכלב שלנו, פהארקה (לבנבן) (Feherke בהונגרית). הדודה חיפשה וחיפשה ולא מצאה אותי. פתאום, בחרדה גדולה, ראתה שאני משחק במלונה של הכלב. היא ניסתה בכל כוחתיה להוציא אותי מהמלונה, אבל פהארקה לא נתן לה אפילו להתקרב אליי. כך נשארתי ושיחקתי במלונה עד שהוריי חזרו והוציאו אותי משם.
תמונה של כלב לבנבן כמו פהארקה
עברנו לעיר המחוז, ביסטריצה
לאחר כשנתיים, כאשר המשטר הקומוניסטי התחזק במדינה, הלאימו את בית המלאכה של אבי והוא נאלץ לחפש עבודה במקום חדש. המקום שנמצא לתעסוקה במקצועו היה הקואופרטיב 'אניריאה (Unirea ברומנית)' בעיר המחוז ביסטריצה, אליה עברנו שלושתינו, אבא, אמא ואנוכי. בעזרת מרכז הקהילה היהודית שבעיר (Comunitatea Evreiasca ברומנית) שכרנו דירה ברחוב י. ל. קראגי'אלה מס' 11 (I. L. Caragiale no.11). שם המשכנו בחיים השוטפים והשונים בהרבה מחיי הכפר בבורגופרונד למרגלות הרי הבורגו.
2012 - תמונה של מרכז העיר-צולמה בטיול שורשים
2012- המקום שהיה פעם הקואופרטיב 'אוניריאה' (מבט מבחוץ עם גיסי ואחותי)
2012- המקום שהיה פעם הקואופרטיב 'אוניריאה' (מבט על החצר)
2012 - תמונת הבית שברחוב קרגי'אלה (מבט מבחוץ)-צולמה בטיול שורשים
2012-תמונת הבית שברחוב קרגי'אלה (מבט מבפנים)-צולמה בטיול שורשים
בביסטריצה, באמצע הקייץ של שנת 1949, בתאריך 18/6/1949, נולדה אחותי הלן (Leontina) דימנטשטיין. אי אפשר לתאר את השמחה שהביאה הילדה הקטנה למשפחתינו. אמא אילונה הייתה בשלנית ואופה טובה ובמיוחד בחג פורים הייתה ממלאת שולחן שלם עם העוגות הטעימות שלה. בקיצור אמא הייתה טבחית ואופה יהודיה אמיתית מטרנסילבניה ההונגרית. היא אפתה בהצלחה רבה עוגת הדובוש ( Dobos בהונגרית), שטרודלים מסוג מאקוש ( Makos בהונגרית) ותפוחי עץ וגם עוגות גבינה עסיסיות ועוד.
תמונה שלי ושל אחותי מחופשים בפורים של שנת 1953
חיינו כמשפחה יהודית בביסטריצה
אבא המשיך לעבוד כסנדלר מן המניין בקואופרטיב 'אוניריאה' עד שיום אחד נחתו עליינו במפתיע שוטרים ובראשם קפיטאן מונטיאנו (Munteanu ברומנית) והתחילו לעשות חיפוש יסודי בבית הקטן שלנו. במטבח, ליד התנור הגדול, אבא היה עובד ומייצר לגברות השייכות לשכבה הרמה של העיר, נעלי עקב מסוגננות לפי הסטייל של התקופה. הנעליים היו עשויות מעור שהובאו על ידי נשות השמנא והסלתא של ביסטריצה. בזמן החיפוש בבית, קפיטאן מונטיאנו הורה לשוטר לקחת את אבא לזר לבית המעצר שבבניין המשטרה עד אשר יבררו מהיכן השיג כל כך הרבה עור הדרוש לייצירת הנעליים.
תמונת בית מעצר אופייני בביסטריצה
בימים קשים כאלה, עם אבי במעצר, אני כילד הגדול במשפחה, הלכתי לבית המעצר והעברתי לאבי אוכל ודברי מתיקה שבשלה ואפתה באהבה אמי אילונה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה