שורשים משפחתיים - יוסי (דימנטשטיין) אבני (7)

חיינו כמשפחה יהודית בביסטריצה (המשך)

...בימים קשים כאלה, עם אבי במעצר ואני כילד הגדול במשפחה, הלכתי לבית המעצר והעברתי לו אוכל ודברי מתיקה שבשלה ואפתה אמה אילונה באהבה רבה. לאחר כשבועיים של חקירות  התברר שכל העור לייצור הנעליים, שהיה ברשות אבי, היה שייך לגברות המכובדות בעיר ושום חלק ממנו לא נגנב מקואופרטיב 'אוניריאה' (Unirea). הסתבר שהשוטרים חיפשו עור לייצור נעליים שנגנב  מהקואופרטיב. אבי שוחרר בסופו של דבר ושמחה גדולה הייתה במשפחתינו.

המקום שבו היה פעם מחסן הקואופרטיב כפי שצולם בטיול שורשים ב- 2012

עוד בהתחלה, שרק עברנו לביסטריצה, גרנו ברחוב י. ל. קרגי'אלה מס. 11. לידינו גרו השכנים, משפחת פקר עם שתי הבנות שלהם. אנחנו, אנוכי ואחותי הלן, שיחקנו איתן בחצר ובשדרה הקרובה הרפובליצי' (Bulevardul Republicii ). אני למדתי בבית ספר שנקרא אז 'התיכון המעורב' (Liceul Mixt ) ואשר כיום נקרא מכללת 'ליביו רבריאנו' ( "Colegiul "Liviu Rebreanu ). בית הספר היה ממוקם גם כן בשדרת הרפובליצי' לא רחוק מהבית שלנו ברחוב קרגי'אלה.

מבנה מכללת 'ליביו רבריאנו' כפי שצולם בטיול שורשים בשנת 2012 

בכיתה א', בשנת 1954, לימדה אותנו גברת בשם בורסן, גברת כזאת גדולה (אנחנו היינו כאלה קטנים), שהגיעה לביסטריצה מבסרביה (Besarabia) הרחוקה. היא דאגה לנו אבל גם הקפידה מאד בענייני משמעת. זכור לי שהצטיינתי באותה שנה והגברת הציגה את תמונתי על 'לוח הכבוד' (Panou de Onoare) שהיה תלוי במסדרון מול חדר המורים. 

השנים עברו ואני המשכתי ללמוד ביסודי עד כיתה ז'. כדי להתקבל לכיתה ח', שהייתה הכיתה הראשונה של התיכון,הייתי צריך לעבור מבחני קבלה אשר התנהלו בשיטת הקונקורס (Concurs) משום שהמקומות בתיכון היו מוגבלים. השנה הייתה 1962 ואנחנו כיתר יהודי העיר נרשמנו לעליה לישראל. כתוצאה מכך הכשילו אותנו, היהודים, במועד הראשון של מבחני הקבלה לתיכון ואילצו אותנו להבחן פעם נוספת, במועד ב'. לשם כך, אנוכי וילדים יהודים נוספים נאלצנו לקחת שיעורי הכנה בקיץ וחזרנו על כל המטמטיקה עם המורה הקפדן שלנו, אולטיאנו (Olteanu ). בסופו של דבר הצלחנו להכנס לתיכון כי רוב הילדים היהודים ממש הצטיינו במבחנים האלה.
באותם שנים, גם אחותי הלן, למדה בבית ספר אחר בעיר והיא גם הייתה תלמידה מצטיינת והצליחה מעל המשוער בכל המקצועות. בשעות של אחרי הצהריים הלכתי ל'חיידר' בו למדתי את תורת ישראל בעברית אצל המלמד המפורסם ברנשטיין. עוד לפני שהתחלתי ללכת ל'חיידר', אנוכי ואחותי למדנו את האותיות העבריות בבית עם אבא לזר. 'החיידר' היה ממוקם בחצרו של בית הכנסת הגדול. חשוב לציין גם שבהפסקות ולפעמים גם בזמן השיעורים שיחקתי הרבה כדורגל גם בחצר בית הכנסת הגדול וגם בבית הספר החילוני.

תמונת בית הכנסת הגדול בביסטריצה (מבט מבחוץ)

תמונת בית הכנסת הגדול בביסטריצה (מבט מבפנים)

מבנה 'החיידר' בחצר בית הכנסת הגדול

משחקי ילדים

אחותי ואנוכי אהבנו לשחק בחצר שלנו כאשר יום אחד עליתי על עץ הדובדנים שבחצר על מנת לאסוף ולאכול דובדבנים לבנים. בטעות עליתי על ענף חלש שמיד נשבר למרות משקלי הקטן. כתוצאה מכך, נפלתי מהעץ על גג מחסן העצים שמתחתיו. למזלי הגדול, אבא כבר הכין עצי הסקה לחורף והערמה הגיעה עד למעלה כך שנחתתי בכבוד רב על ערימת העצים. בסופו של האירוע, יצאתי כמו גדול עם כמה פציעות קלות. 

 עץ הדובדבנים בחצר ומחסן העצים

ביום אחר שחקנו עם השכנים בגן של משפחת פקר. שם ליד הגדר בכלוב מתאים היה חי עורב מזן מיוחד שידע מספר מילים בהונגרית. אם הייתה מתקרב אליו, העורב ישר היה אומר בקולו הצרוד  בהונגרית "Most nyoltz hora" - 'השעה היא שמונה'.

תמונת עורב מצוי

ימי חול, שבתות וחגים

אמה הייתה עושה קצת כסף מהצד כי אף פעם לא היה מספיק רווח מעבודת הסנדלרות בקאופרטיב. בין היתר הייתה מוכרת חצאיות מבד טריליין (Terrylane) שהתקבלו אצל משפחות בעיר בחבילות שהגיעו מארה"ב ועל מכירתם הייתה זוכה בקומיסיון (Comission). כמו כן, הייתה מקבלת את כל הסירים עם החמין-ציולנט של יהודי העיר ביום שישי ושמה אותם בתנור הגדול שבמטבח הבית. היא הוציאה אותם בשבת לקראת הצהריים, לאחר שהתפילה הסתיימה בבית הכנסת הקטן שברחוב הרודניי (Strada Rodnei). זיהוי הסירים עם הציולנט, כדי לדעת לאיזו משפחה זה שייך, נעשה באמצעות מגבות בצבעים שונים שהיו מכסות את הסירים. המגבות נשארו שלמות גם בסיום הבישול של החמין, כי נוצל רק החום הגבוה שהיה בתנור ללא אש חיה ו/או פחמים באיזור הצבת הסירים.
כל יום ג', יום השוק בעיר, בקיץ ובחורף, אמה נהגה למלא עגלה עם בגדים יד שנייה והולכת יחד איתנו, שנעזור לה בהובלה, עד לשוק 'דצי'בל' (Decebal) על מנת למכור אותם לאיכרים שהיו מגיעים לשוק העירוני.  

בחגי ישראל, יהודי העיר ובינהם דימנטשטיין, וידר, גוטליב, שנפ, ניימן דר. רחמוט ואחרים היו מתכנסים בבית הכנסת הגדול כאשר בראש, בחלק הקדמי של בית הכנסת, היה נמצא תמיד הרב הדגול שפיץ. בן הרב שהיה בגילי, מאיר שפיץ, למד איתי בבית הספר המעורב בכיתות הראשונות של היסודי. 

שנת 1954 ביום חג-בשורה ראשונה: אנוכי, אולגה בת פקר, הלן אחותי ו-Bobo בת פקר...
בשורה שניה מימין לשמאל: אמי אילונה, חברת משפחה, גב. פקר ועוד יהודיה מהעיר

בתחילת שנות השישים, משפחת הרב מרובת הילדים קיבלה בשעה טובה סרטיפיקט שהיה אישור נסיעה לארצות הברית. באותה תקופה, כששלטו ברומניה הקומוניסטים, יהודים יכלו לקחת לחו"ל בעת עזיבת רומניה, בקושי רב 70 ק"ג של פריטים אישיים למבוגר וגם לילד. כמו כן אסור היה להחזיק ולהוציא מהמדינה כסף זר כגון דולרים גם אם זה כסף שהמשפחה חסכה במשך שנים. הרב חסך כסף זר בדולרים איתו רצה להקים מחדש את ביתו וחצרו בארצות הברית הרחוקה. הרב ביקש מאבי תחת שמירה קפדנית של סוד כמוס, להכניס את הדולרים בסוליות הנעליים של כל בני משפחתו. וכך אבי עשה והרב הצליח לצאת עם המשפחה ועם כל הכסף ששימש אותו להתחיל מחדש את חייו ביחד עם כל משפחתו הענפה בארצות הברית.

אבא לזר, אמא אילונה, אנוכי ואחותי הלן -

צילום משנת 1957

-כתב וערך יוסי אבני-

שורשים משפחתיים - יוסי (דימנטשטיין) אבני (6)

סוף, סוף נולדתי

נולדתי בתאריך 28/4/1947, כשנתיים אחרי סיום המלחמה. הוריי, אילונה ולזר הכינו לי ברית מילה למופת שכל יהודי בורגופרונד השתתפו. אף אחד אבל, לא שם לב איזו השקעה הוריי עשו. אם נעשה חשבון כמה עלו המאכלים, הסך הכל היה מגיע לכמה מיליוניי ליי (Lei) כי 1 קילו סוכר היה 1 מיליון, 1 קילו קמח לבן היה 1 מיליון וליטר שמן היה גם 1 מיליון ליי, כי באותן שנים האינפלציה אכלה כל חלקה טובה מכלכלת משקי הבית . בכפר בורגופרונד אבי לזר פתח מחדש את בית המלאכה שלו לנעליים והתחלנו לחיות ביחד חיים נורמליים של משפחה ביחד עם אמי אילונה ואנוכי.

 2012 - אנוכי ואשתי לילי בטיול שורשים בבורגופרונד

2012 - תמונה מבורגופרונד עם דף בספר הלידות עם רישום הלידה שלי

הימים עברו וגדלתי להיות ילד שובב. יום אחד הגיעה אלינו דודתי חני מבוקרסט הרחוקה. אבי ואמי השאירו אותה כבייבי סיטר כדי להשגיח עליי כאשר הם יצאו קצת לבלות. אני, כמו כל שובב אמיתי, הסתתרתי במלונה של הכלב שלנו, פהארקה (לבנבן) (Feherke בהונגרית). הדודה חיפשה וחיפשה ולא מצאה אותי. פתאום, בחרדה גדולה, ראתה שאני משחק במלונה של הכלב. היא ניסתה בכל כוחתיה להוציא אותי מהמלונה, אבל פהארקה לא נתן לה אפילו להתקרב אליי. כך נשארתי ושיחקתי במלונה עד שהוריי חזרו והוציאו אותי משם.

תמונה של כלב לבנבן כמו פהארקה

עברנו לעיר המחוז, ביסטריצה

לאחר כשנתיים, כאשר המשטר הקומוניסטי התחזק במדינה, הלאימו את בית המלאכה של אבי והוא נאלץ לחפש עבודה במקום חדש. המקום שנמצא לתעסוקה במקצועו היה הקואופרטיב 'אניריאה (Unirea ברומנית)' בעיר המחוז ביסטריצה, אליה עברנו שלושתינו, אבא, אמא ואנוכי. בעזרת מרכז הקהילה היהודית שבעיר (Comunitatea Evreiasca ברומנית) שכרנו דירה ברחוב י. ל. קראגי'אלה מס' 11 (I. L. Caragiale no.11). שם המשכנו בחיים השוטפים והשונים בהרבה מחיי הכפר בבורגופרונד למרגלות הרי הבורגו.

2012 - תמונה של מרכז העיר-צולמה בטיול שורשים

2012- המקום שהיה פעם הקואופרטיב 'אוניריאה' (מבט מבחוץ עם גיסי ואחותי)

2012- המקום שהיה פעם הקואופרטיב 'אוניריאה' (מבט על החצר)

2012 - תמונת הבית שברחוב קרגי'אלה (מבט מבחוץ)-צולמה בטיול שורשים

2012-תמונת הבית שברחוב קרגי'אלה (מבט מבפנים)-צולמה בטיול שורשים

בביסטריצה, באמצע הקייץ של שנת 1949, בתאריך 18/6/1949, נולדה אחותי הלן (Leontina) דימנטשטיין. אי אפשר לתאר את השמחה שהביאה הילדה הקטנה למשפחתינו. אמא אילונה הייתה בשלנית ואופה טובה ובמיוחד בחג פורים הייתה ממלאת שולחן שלם עם העוגות הטעימות שלה. בקיצור אמא הייתה טבחית ואופה יהודיה אמיתית מטרנסילבניה ההונגרית. היא אפתה בהצלחה רבה עוגת הדובוש ( Dobos בהונגרית), שטרודלים מסוג מאקוש ( Makos בהונגרית) ותפוחי עץ וגם עוגות גבינה עסיסיות ועוד. 

תמונה שלי ושל אחותי מחופשים בפורים של שנת 1953

חיינו כמשפחה יהודית בביסטריצה

אבא המשיך לעבוד כסנדלר מן המניין בקואופרטיב 'אוניריאה' עד שיום אחד נחתו עליינו במפתיע שוטרים ובראשם קפיטאן מונטיאנו (Munteanu ברומנית) והתחילו לעשות חיפוש יסודי בבית הקטן שלנו. במטבח, ליד התנור הגדול, אבא היה עובד ומייצר לגברות השייכות לשכבה הרמה של העיר, נעלי עקב מסוגננות לפי הסטייל של התקופה. הנעליים היו עשויות מעור שהובאו על ידי נשות השמנא והסלתא של ביסטריצה. בזמן החיפוש בבית, קפיטאן מונטיאנו הורה לשוטר לקחת את אבא לזר לבית המעצר שבבניין המשטרה עד אשר יבררו מהיכן השיג כל כך הרבה עור הדרוש לייצירת הנעליים.

תמונת בית מעצר אופייני בביסטריצה

בימים קשים כאלה, עם אבי במעצר, אני כילד הגדול במשפחה, הלכתי לבית המעצר והעברתי לאבי אוכל ודברי מתיקה שבשלה ואפתה באהבה אמי אילונה...

---המשך יבוא---

-כתב וערך יוסי אבני-