אבי לזר - ילדות והתבגרות
בבית בנושני ( Nusheni ), במחוז ביסטריצה-נסאוד ( Bistrita-Nasaud), לזר הצעיר, היה עסוק בגידול ברווזים בעיקר בשביל הבשר והשומן שלהם. בנושני כמו ביתר כפרי טרנסילבניה הרומנים, ההונגרים והסקסים היו מגדלים חזירים ורק היהודים היו מגדלים ברווזים. הברווז היה נחשב כחזיר של היהודים.
ברווזים, ברווזים בואו הבייתה...
בזמן שלזר המתבגר היה מתהלך בכפר עם הברווזים שלו, במקרים רבים, הצעירים ההונגרים או הרומנים היו מתנכלים לו ולברווזים שלו. לזר הכין לעצמו תוכנית פעולה שבה רצה להחזיר להם, אך מה יכול לעשות ילד יהודי אחד כנגד הצעירים האנטישמיים מהכפר? חשב וחשב עד שעלה על ראיון מהפכני. הרעיון היה לתפוס את הצעירים האלה ביום חג כאשר הם לבושים במיטב בגדיהם ואז ללכלך להם את הבגדים בשלג מעורבב עם בוץ וצואת ברווזים.
לזר זרק שלג מעורבב עם בוץ וצואת ברווזים על אנטישמים בכפרו
לזר למד בבית הספר היסודי בנושני. הוא למד לקרוא ולכתוב ומעניין הדבר שהוא שלט היטב בחשבון ובמספר שפות (דיבור, קריאה וכתיבה): רומנית, הונגרית, גרמנית ויידיש. את הלימודים הוא סיים לאחר שש שנות לימוד עד שנת 1914. הוא הצטיין בלימודיו עד כדי כך שזכה בתעודת הצטיינות, שש מטבעות "קורונה' מזהב והמשך לימודים ללא תשלום בתיכון.
מבנה בית הספר היסודי בנושני
שש מטבעות "קורונה" כפרס הצטיינות בבית הספר היסודי
אבל אמו החורגת לא שלחה אותו לתיכון אלא נצלה את מטבעות הזהב כדי לשפר את תנאיי החיים של המשפחה בבית ולקניית בגדים לילדים הקטנים שהיו הילדים שלה ושל סבא שעיה. היא גם נעזרה בלזר, שהיה הילד האחרון של סבתא ברטה שעוד גר בבית, שיעשה את עבודות הבית וילמד את מקצוע הסנדלרות אצל אביו בנושני. אך לזר היה מעוניין ללמוד את המקצוע אצל מייסטר (מומחה) אשר יוכל להעניק לו תעודה רשמית של סנדלר. האמא החורגת התנגדה לכך.
נעליים וסנדלים...מקצוע הסנדלרות בכפר היה מקצוע מבוקש
אביו שעיה היה סנדלר כפרי ללא תעודה, לכן, למרות התנגדותה של אמו החורגת, לזר הלך ללמוד את מקצוע הסנדלרות אצל מייסטר בעיירת בקליאן ( Beclean ) ביחד עם חבר מהכפר שהלך ללמוד חייטות. עליו היה ללכת ברגל בין שדות וגבעות מנושני ועד למקום חפצו, העיירה בקליאן. לזר נאלץ לגור בסנדלריה ולשמש כשוליית סנדלר אצל המייסטר. באותם שנים, בתחילת מאה ה-20, נער יהודי ממשפחה כפרית לא עשירה, היה חייב לרכוש לעצמו מקצוע כגון סנדלרות או חייטות, כי אחרת אי אפשר היה להתקיים בכבוד.
סנדלריה יהודית לדוגמא, עם המייסטר, העובד והשוליות - תחילת מאה ה- 20
ביום עזיבתו את הבית בנושני, האמא החורגת צעקה ללזר: "אם אתה הולך, שלא תחזור יותר לכאן!". לזר הכין לעצמו לבד צידה לדרך שכללה 10 ביצים קשות. אפילו מצעים עליהם יוכל לישון לא קיבל מהבית. את מעט בגדיו הוא דחס לתוך מזוודה קטנה ועם הצידה לדרך התחיל לצעוד מזריחת השמש ועד לשקיעתה בערב כדי להגיע לביתו של המייסטר. בדרך נהיה רעב, הוציא בצל צעיר מהשדה ואכל ביצה אחת, ועוד אחת ואחר כך עוד אחת, וכך בלי לשים לב אכל את כל ה- 10. הוא, נער צעיר בן 17 לא חלה מכך והיגיע בשלום למחוז חפצו. לאחר שהתקבל על ידי המייסטר, הכין לעצמו מקום לינה צנוע בסנדלריה, שכב לישון על הרצפה הקרה כי אפילו מעט מצעים לא היו לו וגם לא קיבל מהמייסטר. למחרת התחילו לימודי המקצוע שהפכו אותו לאחד הסנדלרים המקצועיים ביותר שנהיו בסביבה למרות התנאים הבלתי אנושיים בהם נאלץ לחיות.
יום אחד בהיר, לזר שוליית הסנדלר, התבקש על ידי המייסטר ללכת לביתו על מנת להביא חלה טרייה שאפתה אשתו עבורו. לזר הלך לביתו של המייסטר, קיבל את החלה הטרייה שרק יצאה מהתנור והתחיל לצעוד חזרה לסנדלריה. הרעב תקף אותו וחשב שרק יקח חתיכה קטנה מהחלה כדי לטעום במקצת ממנה, כי ריח המאפה היה משגע. אבל עם האכילה בא התיאבון ואכל עוד חתיכה ועוד חתיכה עד שסיים לאכול את כל החלה. הגיע והודיע למייסטר, בפחד גדול, שלמעשה הוא אכל את כל החלה. על תשאלו איזה עונש קיבל המסכן ?!
ביום אחר, ביחד עם חברו שוליית החייט, לקחו חתיכת לחם יבש שקיבלו והלכו לטייל בשוק של בקליאן. בשוק ההומה אדם, האיכריות שהגיעו מכפרי הסביבה, היו מציעות למכירה שמנת ויוגורט בקנקנים גדולים. שוליית הסנדלר ושוליית החייט התרוצצו רעבים בין הקנקנים עד שהפילו כאילו בטעות את חתיכת הלחם היבש באחד הקנקנים המלא בשמנת לבנה. האיכרה התחילה לצעוק עליהם, אך מחוסר ברירה נאלצה להוציא את החתיכה הספוגה בשמנת והחזירה אותה לאחד השובבים. הם יצאו מהשוק וחילקו בינהם את חתיכת הלחם הספוגה בשמנת טרייה. כך עבר עוד יום עם קצת פחות רעב בחיי שוליות הסנדלר והחייט.
חלה וקנקן מלא בשמנת טרייה
כך עברו ימים, שבועות וחודשים ועדיין הידהדה בראשו של לזר הצעקה של אמו החורגת כאשר עזב את הבית בנושני: "אם אתה הולך, שלא תחזור יותר לכאן!". חברו שוליית החייט, חזר לאחר שהתארח באחת השבתות בביתו בנושני ואמר שאחד התאומים (ליאופולד או אברהם אחיו של לזר מאותו אב) ביקש שלזר יחזור הביתה באחד החגים. לזר נענה לאחיו באהבה וחזר לנושני באחד החגים. אמו החורגת ישר צעקה עליו: "למה חזרתה ? אמרתי לך שלא תחזור יותר!". אחד מבניה התאומים התחיל לבכות ואז היא שאלה אותו: "למה אתה בוכה? אולי כי קיבלתי מכה?". האח התאום, המשיך לבכות וגם ענה תוך כדי כך: "לא אימה, איני בוכה כי קיבלת מכה, אלא בגלל שצעקת על לזר, אחי הגדול שאני אוהב ומכבד!". עברו החגים, לזר חזר לסנדלריה וסיים בהצלחה את תקופת היותו שוליה והתחיל לעבוד כסנדלר עצמאי, בעיר הבירה של מחוז סומש (Somes), דז' ( Dej).
לזר בגיל מבוגר יותר
האחים התיאומים
