שורשים משפחתיים - יוסי (דימנטשטיין) אבני (5)

אבי לזר - אחרי מלחמת העולם השניה

בתחילת שנת 1945, הגיע זמן השיחרור,כך שלזר יצא לדרך מגבול אוסטריה-הונגריה עד לבורגופרונד הרחוקה שבחבל טרנסילבניה. בדרך, הוא וחברו למסע, פגשו חיילים רוסיים אשר ביקשו מהם כל הזמן 'דבאי צי'אס'. ז"א 'תנו לנו את שעונכם'. כמובן שללזר ולחברו לא היו שום שעונים לחלוקה אך הם לכל אורך הדרך היו רעבים ביותר. חייל רוסי אדיב אמר להם בעת שהצביע על אוכל שהיה ברשותו, 'קושייטה, קושייטה'! חברו היה שמח ואמר 'הנה לזר, הם אפילו נותנים לנו אוכל כשר!?'. אבל המילה הרוסית 'קושייטה', פירושה 'תוכלו' ולכן מבלי לבדוק יותר מדי בסוג האוכל, הם אכלו הכל. 

המרחק שעברו לזר וחברו מגבול אוסטריה-הונגריה ועד בורגופרונד...

אחרי שחזר לבורגופרונד, לזר חלה בטיפוס ואושפז בבית חולים בביסטריצה שבמחוז ביסטריצה-נסאוד.זאת מחלה קשה שדורשת טיפול רפואי מיוחד ותזונה מתאימה המורכבת במיוחד מדברי חלב טריים. באותו זמן, יהודי טרנסילבניה שניצלו מתופת השואה, חזרו הבייתה ומצאו את בתיהם הרוסים, הקימו ועדות צדק שהתחילו לדון לחומרה את 'שכניהם' ששיתפו פעולה עם הנאצים ההונגרים והגרמנים. אישה הונגריה אחת ששיתפה פעולה עם הנאצים התחילה להביא ללזר דברי חלב טריים מדי יום עד אשר הבריא מהטיפוס שיכול היה להמית אותו. לאחר הבראתו, היא בקשה מלזר לבוא ולהעיד לטובתה בפני ועדת הצדק היהודית המקומית. לזר בא והעיד, שאומנם אינו יכול לאמר דבר על תקופת המלחמה בה האישה שיתפה פעולה עם הנאצים, אבל הוא מעריך מאד מה שהיא עשתה עבורו עם האספקה הטרייה של דברי חלב ובכך היא הצילה את חייו. בסופו של דבר האשה נשפטה ונענשה, אך עונשה הוקל כי 'המצילה נפש אחת, כאילו הצילה עולם שלם'.

'צדק, צדק ירדוף!'

לזר ואילונה רוזנפלד

לזר הבריא, התחיל לחזור לחיים נורמלים, אך גם נודע לו בצער רב וביגון שאשתו ארז'י ובנו משה האהובים נרצחו באכזריות במחנה המוות-אושוויץ-בירקנאו. הוא התחיל לעבוד קשה כדי להקים את ביתו מחדש ולא נתן להריסות שסביבו להרוס את חייו. אומנם העבודה משכה אותו למסלול רגיל אבל זה לא היה מספיק כי לזר הרגיש שהוא צריך להקים משפחה מחדש. אחד מבני משפחתו, הכיר לו נערה צעירה ורווקה בשם אילונה בת למשפחת רוזנפלד, שחזרה ביחד עם אחיותיה-סרן ופייגי ממחנה הריכוז שטוטהוף שליד גדנסק בפולין. לזר ואילונה התאהבו ומצאו עניין רב בלהקים משפחה במיוחד אחרי התקופה הנוראית שהם עברו בתקופת המלחמה.

אמי אילונה בת משפחת רוזנפלד מטארגו מורש וארונקוטה...

אילונה ואחיותיה רשומות במסמך שהתקבל ממוזיאון של שטוטהוף...

אילונה ואחיותיה סרן ופייגי הגיעו עם הרכבת לאושוויץ אבל בכניסה למחנה המוות לא קיעקעו את זרועותיהן כי נגמר הדיו. מאחר ולא היה מקום באושוויץ לכל המשלוחים של יהודי הונגריה, אילונה הועברה למחנה הריכוז שטוטהוף ביחד עם אחיותיה - סרן ופייגי ומשם ניצלו בקושי. לזר ניצל גם בקושי רב מעבודת הפרך שבפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי. לצערינו הרב, בני משפחת רוזנפלד הבאים נרצחו באכזריות במחנה המוות אושוויץ-ברקנאו ו/או מתו בניכר: סבא אברום-יוסף, סבתא פרידה, אחיותיה-דינצ'ה, שפרינצה, חנה ואחיה-נפתלי, מנדי, יעקוב, יהודה ודוד - יהיה זכרם ברוך. 

יום אחד עוד שהיו בשטוטהוף, אילונה ואחיותיה עבדו במטבח המחנה, כאשר קצין נאצי התקרב אליהן ורצה לפלרטט עם אחותה היפיפיה בעלת העיניים הכחולות, סרן. כמובן שהעניין לא מצא חן בעיניי אמי אילונה אשר בלי לחשוב פעמיים הפכה סיר של מים רותחים על מגפיו של הנאצי. הקצין הנאצי עזב מייד את המקום ובנות רוזנפלד נכנסו לפאניקה אמיתית. שאלו את עצמן מה יקרה עכשיו ומה יעשה להן הנאצי ?! עברו כמה דקות ולהפתעתן הקצין הנאצי חזר עם פרח ונתן אותו לסרן המבוהלת ועזב אותן לנפשן. אני מבין שהיה להן מזל גדול שהנאצי לא הרג אותן, מזל שלא עזב אותן עד 25 לינואר 1945 כשהשתחררו מהמחנה. באחד מן הימים במחנה, אילונה, פייגי וסרן חילקו את האוכל שבשלו לאסירות הרעבות בחוץ בשלג ובקור העז. האסירות הרעבות התנפלו על האוכל ואחת מהן נדחפה כל כך חזק שפתאום, עם המסטינג שלה, חתכה את האף של סרן כך שהאף נפל על השלג. אילונה, האמיצה, לא איבדה עשתונות, הרימה אותו מהשלג הקר ושמה אותו חזרה למקומו על הפנים של סרן עוד שהדם הטרי המשיך לזרום. חבשה חזק את הפנים של סרן והדבר גרם לאף להשאר במקומו וסרן נשארה יפה כפי שהייתה לפני האירוע.

מסמך השחרור של אבי לזר המפרט בשתי שפות-רוסית והונגרית שהוא השתחרר בתאריך 26 למרץ 1945

אמי אילונה - בת משפחת רוזנפלד

עכשיו, בשלב זה של הסיפור, אפתח סוגריים כדי לספר על משפחת רוזנפלד של אמי אילונה. אילונה, בת משפחת רוזנפלד, נולדה בכפר ארונקוטה (ברומנית Aruncuta) (בהונגרית Aronykut) ובתרגום חופשי - באר הזהב כי האגדה מספרת שקבוצת הונים ובראשם אטילה (Attila) מנהיגם, חנו בכפר וחיפשו מים. מצאו מי מעיין נקיים ורעננים, שתו ושתו את המים הנהדרים האלה ומרוב שהתבשמו מהגילוי קרו לכפר 'באר הזהב'. הכפר ממוקם במחוז קלוז'-נפוקה (Cluj-Napoca) ליד הכפר המרכזי סואטו (Suatu) והעיירה מוצי'ו (Mociu). לסבא רוזנפלד אברום-יוסף וסבתא פרידה-לאורה נולדו 14 ילדים, בינהם גם אמי אילונה. סבא אברום-יוסף היה בעל משק  בו החזיק פרה אחת או שתיים וסוסים רתומים לעגלה. מדי שבוע הוא היה מוביל לשוק שבמוצי'ו מצרכי חלב מהפרה ומוכר אותם על מנת לפרנס את משפחתו הענפה.בערך בסוף שנות ה-30, עבר עם כל המשפחה לעיר הגדולה טארגו מורש שבמחוז מורש והתיישב בבית שברחוב הידווג (בהונגרית Hidveg) שפירושו 'רחוב הגשר' כי הוא ממוקם מעבר לגשר שעל נהר המורש (Mures). בעיר הגדולה הוא עבד כקצב ודאג למכור בשר כשר ללקוחותיו היהודים. חיי משפחת רוזנפלד היו קשים אבל סבא אברום-יוסף הצליח לפרנס את משפחתו בכבוד.
אילונה ואחיותיה, בייחוד סרן ופייגי, הפכו להיות נשים מאומנות ברזי משק הבית ובמיוחד בבישול ובאפייה. בעזרת המיומנות הזאת במטבח, הן ניצלו ונשארו בחיים למרות שעברו את כל הקשיים הנוראים שהמלחמה הפילה עליהן. השנים עברו ובנות רוזנפלד היו בסך הכל בחורות בריאות ויפות. לפני המלחמה, אילונה התקרבה רגשית לבן דוד שלה אשר אכזב אותה כאשר בגד בה עם בחורה אחרת ואז היא נפרדה ממנו.
אילונה או כפי שקראו לה בשם חיבה-לילי, הייתה צעירה אמיצה אשר שרדה את המלחמה ואפילו העידה בבית משפט בטארגו מורש בשנת 1945. עדותה ביחד עם עדות אחותה סרן ניתנה בבית המשפט ופורסמה באתר של ניצולי השואה באינטרנט. העדות מוצגת כאן בשפת המקור-רומנית ובתרגום לעברית.

מסמך העדות כפי שנכתב במקור בשפה הרומנית

להלן התרגום מרומנית לעברית:
"הצהרה
של העדות רוזנפלד לילי ורוזנפלד סרן,
 טארגו מורש,
18 אוגוסט 1945,
בשנה שעברה, כאשר היהודים נשלחו בכוח לגטו, העבירו אותנו לבית החרושת ללבנים במדגיאשפאלבה (מורשני). בזמן בצוע החיפוש, הופיע בגטו בעל המכולת אניידי פרנץ מרחוב קושוט לאיוש מס. 80. הוא בצע את החיפוש בשמחה ובסיפוק ובאופן גס ביותר ומבלי להתחשב בחולים ובזקנים. בנוסף לכך שלקח הכל מאיתנו, הוא גם בייש אותנו. הוא קילל והשתמש בביטוים אירוניים ומכוערים שאפילו לא ניתן לתאר אותם, ניבל את פיו, ירק עלינו, פגע בנו והכה אותנו ברגלו. הוא זרק את השמלות היחידות שנשארו לנו לתוך הלכלוך והבוץ ודרך עליהן ברגליו. הפחיד אותנו ואיים עלינו שעכשיו הם יתחשבנו איתנו, כך שלא נצא יותר מהגטו בחיים, נשלם על כל עוונותינו ונמות. בנוסף כל הזמן הזה ירק עלינו.
סבלנו בשקט את כל הקללות הגסות, את הבעיטות ואת המכות.
לאחר קריאה, הסבר ואישור,
חתמנו במו ידינו,
רוזנפלד לילי
רוזנפלד סרן"
לאחר המלחמה, אילונה חזרה הבייתה והתחתנה עם לזר אשר מאד מצאה חן בעינייה. כך הם התחילו ברגל ימין את החיים המשותפים בכפר בורגופרונד.

אילונה ולזר בחתונתם בשנת 1946

---כתב וערך יוסי אבני---